צפניה, פרק ג׳, פסוק ד׳

הנהגתה הרוחנית של העם קורסת כאשר נְבִיאֶיהָ, נביאי השקר, הם אנשים פֹּחֲזִים, כלומר ריקים וקלי דעת שפנו לנבואה רק משום שלא היה להם לחם לאכול. נביאים אלו מתוארים בתור אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת, ביטוי המכוון לאנשי מרמה ורשע, או לחלופין לגברים הקשורים לנשים נואפות. במקביל, כֹּהֲנֶיהָ מעלו בתפקידם המקורי לשמור על המקדש, ותחת זאת חִלְּלוּ־קֹדֶשׁ, ביזו אותו ולא הבדילו בין קודש לחול. כמו כן, הם חָמְסוּ תּוֹרָה, בין אם בגזל רוחני כאשר נמנעו מללמד את העם ועברו על התורה בעצמם, ובין אם בעיוות המשפט וגזל ממון בגלוי.