קרה לכם פעם שסמכתם על מישהו שאמור להנהיג ולתת דוגמה אישית טובה, אבל הוא עשה בדיוק את ההפך? זה בדיוק מה שקרה לעם עם המנהיגים הרוחניים שלו, שהיו אמורים להאיר להם את הדרך.
הנביאים, שהיו אמורים לומר את דבר ה', התנהגו בצורה לא ראויה. הם מתוארים בתור פֹּחֲזִים, כלומר אנשים ריקים וקלי דעת שלא לוקחים את התפקיד שלהם ברצינות. הם גם היו אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת, אנשים של מרמה שבוגדים בתפקיד החשוב שניתן להם.
גם הכוהנים בבית המקדש אכזבו. במקום לשמור על הקדושה, הם חִלְּלוּ־קֹדֶשׁ. הם זלזלו בדברים הקדושים ולא עשו שום הבדל בין מה שקדוש לבין מה שרגיל לגמרי. השיא היה כשהם חָמְסוּ תּוֹרָה. בדרך כלל המילה חמס מזכירה לנו שוד או גזל של רכוש, אבל כאן הכוונה היא לגזל מסוג אחר. הכוהנים פשוט לא עשו את התפקיד המרכזי שלהם ללמד את העם, הם לא הסבירו את ההלכה למי ששאל אותם, ואפילו עברו על חוקי התורה בעצמם.