חשבתם פעם מה קורה כשהאנשים שאמורים להגן עלינו מתנהגים כמו חיות פרא? הנביא מתאר מצב עצוב שבו מנהיגי העיר היו מושחתים ולקחו דברים מאחרים, והוא משווה אותם לחיות רעבות.
תחילה הוא מספר על השרים וקורא להם אריות שואגים. בדיוק כמו אריה ששואג בקול רם כשהוא תופס את האוכל שלו, כך השרים היו מאיימים על האנשים ולוקחים מהם דברים בכוח, בגלוי ובלי להתבייש. לעומתם, השופטים של העיר מתוארים כחיות אחרות לגמרי, זאבי ערב. זאבים יוצאים לחפש אוכל בחושך כי הם רעבים מאוד אחרי שלא אכלו כל היום. כך גם השופטים נהגו לקחת שוחד בסתר ובשקט, בלילה כשאף אחד לא רואה.
הנביא מוסיף על השופטים שהם לא גרמו לבקר. המילה גרמו באה מהמילה גרם, שפירושה עצם. השופטים היו כל כך להוטים לקחת הכל לעצמם במהירות, עד שלא היו משאירים אפילו עצם קטנה עד הבוקר. בדרך הזו, כשהאיר היום, כבר אי אפשר היה למצוא שום סימן למעשים הרעים שהם עשו בחושך.