קרה לכם פעם שמישהו שממש אוהב אתכם ניסה לתת לכם עצה טובה, אבל בחרתם לא להקשיב לו? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל באותה תקופה. הנביאים והמורים החכמים ניסו להדריך את העם בדרך הנכונה ולהזהיר אותם, אבל העיר לֹא שָׁמְעָה בְּקוֹל. העם פשוט בחר להתעלם מקולם של האנשים שרצו בטובתו.
יותר מזה, העיר לֹא לָקְחָה מוּסָר. כלומר, האנשים לא למדו מטעויות ולא הפיקו לקחים ממה שקרה לעמים אחרים בעבר. הם פשוט נשארו אדישים. ההתרחקות הזו הלכה וגדלה, עד שהעם הגיע למצב שבו בַּה' לֹא בָטָחָה. במקום לסמוך על ה' שברא את העולם ולבקש ממנו עזרה, הם חשבו שהם גיבורים וחזקים מספיק בעצמם, או שהם יכולים לסמוך על עזרה ממדינות אחרות.
בסופו של דבר, הניתוק הפך למלא, והעיר אֶל אֱלֹהֶיהָ לֹא קָרֵבָה. למרות שה' תמיד משגיח ורוצה להיות קרוב לעמו בקשר אישי ואוהב, העם לא ניצל את הקרבה הזאת. במקום להתקרב לה' וללמוד את התורה שלו, הם העדיפו להתחבר לעמים זרים ולהתרחק מהבורא.