חשבתם פעם איך זה מרגיש לראות מקום שאתם מאוד אוהבים משתנה לרעה? הנביא צפניה מסתכל על ירושלים, העיר החשובה והאהובה, והלב שלו מתמלא בעצב. אחרי שהוא מזהיר עמים אחרים על ההתנהגות שלהם, הוא פונה פנימה אל בני עמו ומעביר עליהם ביקורת כואבת.
הנביא קורא לירושלים מֹרְאָה, מילה שמתארת לכלוך וטינוף. הוא לא מתכוון ללכלוך של אבק או בוץ ברחובות, אלא ללכלוך פנימי של מעשים רעים. מיד אחר כך הוא מוסיף את המילה וְנִגְאָלָה, שגם היא מתארת עיר שמזוהמת מהחטאים של התושבים שלה.
בסוף דבריו הוא בוחר בכינוי מפתיע וקורא לה הָעִיר הַיּוֹנָה. בדרך כלל אנחנו חושבים על יונה כציפור יפה ועדינה שמסמלת שלום ותמימות, אבל כאן הכוונה היא למילה הונאה. הנביא מתאר בצער עיר שבה אנשים מנצלים אחד את השני, לוקחים דברים שלא שייכים להם, ולא מתנהגים ביושר ובכבוד כלפי החברים שלהם.