תארו לעצמכם שאתם רואים מישהו שעובר תקופה ממש קשה, ובמקום לעזור לו או לפחות לשתוק, מישהו אחר עומד בצד ופשוט צוחק עליו. כמה זה לא נעים? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל, וה' מבהיר שהוא רואה ושומע הכל.
כאשר עם ישראל נאלץ לעזוב את הארץ שלו ולצאת לגלות, הם היו מאוד עצובים. הם הלכו בדרך בוכים ונאנחים. אבל השכנים שלהם, העמים עמון ומואב, ממש לא ריחמו עליהם. ה' אומר שהוא שמע את החֶרְפַּת וכן את הוְגִדּוּפֵי, כלומר את כל המילים הפוגעות, העלבונות והזלזול שהשכנים צעקו לעברם. הם ניצלו את ההזדמנות אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי, והעליבו את עם ישראל בדיוק כשהיו חלשים ונאלצו לעבור דרך השטח שלהם.
ואם זה לא מספיק, השכנים גם עשו מעשה והחליטו שוַיַּגְדִּילוּ עַל גְּבוּלָם. כלומר, הם שמחו שעם ישראל עוזב, ופשוט פלשו לתוך ארץ ישראל כדי להשתלט על אדמות ולהגדיל את השטח שלהם על חשבון הארץ. אבל ה' מבטיח שהוא שומר על העם שלו, הוא לא שוכח את מי שפגע בהם בשעת צרה, והוא זה שיתבע את העלבון שלהם.