יצא לכם פעם לשמוע שיר ממש שמח וקצבי, ופתאום קרה משהו שעצר את כל השמחה? הנביא מספר לעם ישראל על יום קשה מאוד שעומד להגיע, יום של חורבן וגלות שבו כל המציאות המוכרת תתהפך.
באותו יום, וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל. המילה וְהֵילִילוּ מגיעה מהמילה יללה, כלומר בכי חזק, ואילו שִׁירוֹת הֵיכָל הם השירים השמחים שהיו רגילים לשיר בארמונות בזמן מסיבות. הנביא מסביר שכל השירים השמחים האלו יפסקו ויהפכו לקולות של בכי וצער.
המצב יהיה כל כך כואב, עד שיתקיים התיאור רַב הַפֶּגֶר בְּכָל מָקוֹם הִשְׁלִיךְ. המילה הַפֶּגֶר מתארת גוף מת, והנביא מתאר בצורה עצובה שיהיו המון אנשים שלא יישארו בחיים בגלל החורבן, והם יהיו מוטלים בכל רחבי הארץ.
בתוך כל העצב הזה, תישמע מילה אחת: הָס, שמשמעותה שתיקה. האנשים שיטפלו באלו שמתו יבקשו זה מזה להיות בשקט ולא לצעוק, כדי לא להפחיד את שאר העם, ומתוך הבנה שצריך לקבל את העונש מאת ה' בשתיקה ובהשלמה. כך תיווצר דממה עצובה מאוד בכל הארץ.