תחשבו רגע על ממלכה עצומה וחזקה שפתאום מאבדת את כל הכוח שלה בבת אחת. כשבני ישראל יצאו ממצרים, הצבא המצרי הגדול רדף אחריהם לתוך ים סוף. התורה משתמשת במילה הֵצִיף כדי לתאר איך המים עלו וצפו על פני השטח. המים הכו בצבא המצרי בעוצמה רבה וכיסו אותם לגמרי.
לאחר מכן, התורה אומרת וַיְאַבְּדֵם ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אפשר לשאול שאלה מעניינת: למה צריך להגיד שהם אבדו עד היום הזה? הרי ברור שמי שטובע בים לא חוזר. ההסבר הפשוט והיפה הוא שהתורה לא מדברת רק על החיילים עצמם, אלא על כל הכוח של מצרים. המכה שהם ספגו בים סוף הייתה כל כך חזקה, שהיא הרסה להם את הסוסים ואת המרכבות והפכה אותם לממלכה חלשה. גם אחרי שעברו ארבעים שנה, המצרים עדיין לא הצליחו להתאושש, להקים צבא חדש או לגדל דור של לוחמים גיבורים שיוכלו להילחם בישראל. ה' דאג שהכוח שלהם יאבד, והם נשארו חלשים ומוכנעים לעוד שנים ארוכות.