משה מזכיר לבני ישראל את החוויות שעברו בהנהגת ה' לאורך נדודיהם, והפרשנים מציגים כיוונים שונים בשאלה לאילו אירועים בדיוק מכוונות המילים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר.
גישה אחת מתמקדת בחסדים ובניסים שסיפקו את צורכי העם. יש המפרשים כי הכוונה היא באופן ספציפי לנס ירידת המן [אבן עזרא, חזקוני], ויש המרחיבים זאת לכלל ניסי ההשגחה והקיום לאורך שנות הנדודים, כגון המן, הבאר, השליו וענני הכבוד [העמק דבר].
לעומת זאת, גישה אחרת רואה במילים אלו רמז דווקא לאירועים הקשים ולעונשים שחוו ישראל, כדוגמת הנגף בחטא העגל, האש בתבערה, מכת הנחשים השרפים ומגפת השיטים. אירועים אלו מוסברים כחלק ממוסר ה' שנועד לטובתם של ישראל, בדומה לאב המייסר את בנו מתוך אהבה, כאשר המטרה הסופית של ייסורים אלו היא ללמד את העם לאהוב את ה' [ביאור יש"ר].
גישה רחבה יותר מאחדת את שני הכיוונים המנוגדים, ומסבירה כי המילים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם כוללות למעשה את כל החוויות כולן, הן המשמחות והן המכאיבות, שחוו בני ישראל תחת הנהגתו של ה' במדבר [רש"ר הירש].