עמידתם של בני ישראל על סף הכניסה לארץ כנען מהווה נקודת מפנה היסטורית ורוחנית. משה, היודע כי לא יעבור עמהם, מעביר את האחריות לידיהם ומבהיר כי הכניסה לארץ אינה רק מעבר גיאוגרפי, אלא רגע שבו עליהם לכרות ברית חדשה ולקיים את מצוות התורה מיד עם כניסתם [ביאור יש"ר]. קיום החוקים והמשפטים הוא התכלית הבלעדית של קבלת הארץ, והוא שיכריע אם יזכו בה לברכה או לקללה [רש"ר הירש].
הפרשנים עומדים על כך שהמילים כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן נראות לכאורה כתוספת מיותרת, שהרי הכתוב יכול היה לציין בפשטות את ביאתם לארץ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאזכור הירדן בא ללמד שניסיו הגלויים של הירדן, שיבקע בעת המעבר, ישמשו עבור העם כאות וסימן מובהק לכך שאכן יצליחו לרשת את הארץ. עצם רגע חציית הירדן מהווה הוכחה מיידית להבטחת הירושה [רש"י, משכיל לדוד, גור אריה, מזרחי, שפתי חכמים]. מעבר לכך, לניסים אלו ישנה מטרה כפולה: הם ימיסו את לבבותיהם של מלכי כנען מאימה, ובמקביל יישרו את לב העם לאמונה בה', מה שיקל מאוד על כיבוש הארץ [רלב"ג]. גישה נוספת מציגה את חציית הירדן כהתניה דרמטית: המעבר בירדן נעשה על מנת שיכבשו את הארץ, ואם לא יעשו זאת, מי הירדן ישטפו אותם [אדרת אליהו].
תכלית המעבר מנוסחת במילים לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ. הירושה והישיבה בארץ מותנות לחלוטין בשמירת החוקים. מטעם זה נצטוו ישראל לערוך את מעמד הברכה והקללה בהר גריזים ובהר עיבל מיד עם כניסתם, כדי להכריז בקול רם שהחזקתם בארץ מותנית בקיום המצוות [מלבי"ם]. מעמד זה נועד לעורר התרגשות עמוקה בנפשם, כדרך שפעולות גדולות חורטות זיכרון בל יימחה [העמק דבר]. זכותם על הארץ נגזרת גם ממצבם הרוחני; כאשר הם במדרגה של צדיקים גמורים, הארץ ניתנת להם בזכות עצמם, אך משום שחטאו עליהם לפעול באופן אקטיבי לעקירת העבודה הזרה מן הארץ כדי להתקיים בה [חתם סופר].
בסיום הפסוק, הצירוף וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ נדרש על ידי הפרשנים הן במישור הרוחני והן במישור המשפטי. במישור הרוחני, הפעלים הסמוכים מלמדים כי בזכות עצם פעולת הירושה, יזכו ישראל לשבת בארץ לבטח. במישור המשפטי, המילה וִישַׁבְתֶּם באה ללמד כיצד מתבצע קניין של קרקע. הישיבה בארץ אינה רק שהות פסיבית, אלא פעולה של יצירת חזקה. כלומר, עשיית מעשים ממשיים המעידים על בעלות, כגון בניית גדרות או תיקון פרצות, שדרכם הארץ נקנית להם באופן חוקי ומלא [תורה תמימה, אדרת אליהו].