יצא לכם פעם לעבוד קשה על משהו, ואז לגלות שמישהו אחר עזר לכם בסתר והכין עבורכם את הכול? כשבני ישראל נכנסים לארץ ישראל, קורה משהו דומה. ה׳ הוא זה שבאמת נלחם ומפנה את הדרך, אבל הוא מעניק באהבה את כתר הניצחון לעם ישראל.
כשהתורה אומרת שה׳ יסלק את העמים הקודמים מִפָּנֶיךָ, היא מסבירה שיש כאן שני שלבים. השלב הראשון הוא לָרֶשֶׁת אוֹתָם, כלומר העמים שהיו שם קודם צריכים לעזוב בגלל המעשים הרעים שלהם. הדבר הזה משמש גם כתמרור אזהרה עבורנו, לזכור תמיד להתנהג בדרך טובה וישרה כדי שנוכל להישאר בארץ. השלב השני הוא וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם יחד עם המילים וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם. הכוונה היא שלא מספיק רק לנצח, אלא המצווה החשובה באמת היא ממש לעבור לגור בארץ ישראל, לבנות בה בתים ולחיות בה בשלווה.
אולי תשאלו את עצמכם, אם בני ישראל ראו שהאלילים של העמים הקודמים לא עזרו להם להישאר בארץ, למה שמישהו ירצה בכלל לחקות אותם? התשובה היא שלפעמים, כשנמצאים במקום חדש הרבה זמן, מתחילים להיות סקרנים. אנשים עלולים לטעות ולחשוב שאולי הארץ הזו דורשת מנהגים מסוימים, או שאולי כדאי לעבוד את ה׳ באותן דרכים של העמים הקודמים. לכן התורה מזהירה אותנו להתרחק לגמרי מהמנהגים האלה, כי ה׳ לא אוהב אותם כלל.
אז למה ה׳ בכל זאת השאיר מעט מהעמים האלה מסביב ולא סילק את כולם מיד? תארו לעצמכם מלך שנוטע כרם יפהפה. הוא עוקר את העצים הגדולים שהפריעו, אבל משאיר מסביב קצת שיחים קוצניים כדי שישמשו כמו גדר טבעית. כל עוד בני ישראל שומרים על התורה, הם מוגנים ובטוחים בתוך הארץ שלהם. אבל אם הם חלילה שוכחים את הדרך הנכונה, אותם "קוצים" נמצאים שם רק כדי להזכיר להם לעשות תשובה ולחזור מיד למסלול הטוב.