חשבתם פעם איך זה להתרגל לסדר חדש אחרי תקופה ארוכה של חופש? כשבני ישראל נדדו במדבר, החיים שלהם היו שונים מאוד ממה שיהיה בארץ ישראל. המשכן נדד יחד איתם והיה קרוב לכולם, והבאת הקרבנות לה' הייתה ברובה רשות ולא חובה. התורה קוראת למצב הזה כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם, כלומר כפי שאנחנו רגילים לעשות עכשיו בתקופת המדבר. באותם ימים, אדם יכול היה להחליט בעצמו מתי הוא רוצה להביא קרבן, וזה מוסבר במילים אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, כלומר שכל אחד פעל מתוך בחירה חופשית והביא קרבן לה' רק כאשר רצה בכך.
אבל משה רבנו מכין את העם לשינוי הגדול. הוא מסביר שברגע שייכנסו לארץ ישראל ויגיעו אל המנוחה, החופש הזה יתחלף. במקום לנדוד, הם יתחילו לחיות חיי קבע מסודרים. בארץ ישראל תהיה מערכת חוקים קבועה ומחייבת, והם יצטרכו להביא את הקרבנות שלהם אך ורק למקום מרכזי אחד ומיוחד שה' יבחר.