דברים, פרק י״ב, פסוק ט׳

יצא לכם פעם לארוז את כל הדברים שלכם ולעבור לבית חדש? בדרך כלל לוקח זמן עד שפורקים את כל הארגזים, מתארגנים, וכל דבר מוצא את המקום הקבוע שלו. בדיוק כך קרה לבני ישראל כשהם עמדו להיכנס לארץ ישראל. משה מסביר להם שהמעבר מהמדבר אל הארץ הוא תהליך ארוך, ולכן הכללים לגבי המקום שבו מקריבים קרבנות לה' ישתנו מדי פעם. הוא אומר להם כִּי לֹא בָאתֶם, כי התקופה שבה הם יכבשו את הארץ ויחלקו אותה לשבטים תיקח ארבע עשרה שנים שלמות. המילים עַד עָתָּה בעצם אומרות להם שהם עדיין לא הגיעו אל היעד הסופי. במהלך השנים האלה, המשכן יעבור ממקום למקום, עד שיגיע לשני יעדים חשובים. היעד הראשון נקרא הַמְּנוּחָה, וזוהי העיר שילה. שם המשכן יעמוד מאות שנים ובני ישראל ינוחו מהנדודים שלהם, אבל זה עדיין רק מקום זמני. היעד הסופי והמרגש ביותר נקרא הַנַּחֲלָה, וזוהי ירושלים שבה ייבנה בית המקדש. ירושלים היא הירושה הקבועה והנצחית, המקום שבו כל העם יתאחד יחד סביב בית אחד קבוע שבחר ה', ומאותו רגע לא ישתנו יותר הכללים לעולם.