יצא לכם פעם לארגן סעודה חגיגית וגדולה ולחשוב את מי הכי חשוב להזמין? כאשר בני ישראל עולים לירושלים אל בית המקדש, הם עורכים סעודה משפחתית מיוחדת. התורה אומרת וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, כי השמחה כאן היא לא רק לאכול כדי לשבוע, אלא להרגיש שמחה אמיתית בלב מתוך כך שעורכים את הסעודה קרוב אל ה'.
אל השמחה הזו מצטרפים כולם, והם מסודרים לפי הקרבה אל בעל הבית: אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם. אולי תשאלו איפה האישה, האמא של המשפחה? היא בעצם כבר כלולה במילה אַתֶּם, כי בעל ואישה נחשבים ממש כמו גוף אחד ואין צורך לכתוב אותה בנפרד. התורה מזכירה במפורש את הבנות ואת העבדים והשפחות כדי ללמד שכולם מוזמנים לקחת חלק בשמחה ולאכול מהסעודה.
אל השולחן המלא הזה מצטרף אורח נוסף וחשוב, והוא וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם. הלויים שחיים בתוך הערים של שאר העם, עולים גם הם לירושלים ומשתתפים בסעודה המשפחתית. מדוע מזמינים דווקא אותם? כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם. ללויים אין אדמות או שדות משלהם, ולכן, כאשר טוב לנו ויש לנו שפע, החובה שלנו היא לשתף גם את הלוי ולשמח אותו יחד איתנו.