יצא לכם פעם לטייל בטבע, למצוא גבעה שקטה או מקום יפהפה ולחשוב לעצמכם שזה מקום פשוט מושלם להתפלל בו או לעבוד את ה'? פעם, לפני שנבנה בית המקדש, באמת היה מותר לאנשים לבנות מזבח פרטי ולהקריב קורבנות לה' כמעט בכל מקום. אבל ברגע שנקבע מקום אחד מיוחד וקבוע, הכללים השתנו.
התורה מזהירה אותנו באזהרה חמורה: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה. כלומר, תיזהר מאוד שלא להקריב את קורבנות עֹלֹתֶיךָ, מילה שמתארת כאן בקצרה את כל סוגי הקורבנות שיש. אסור לנו להקריב אותם בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה, זאת אומרת, בכל מקום שעולה על דעתך ושנראה לך מתאים.
ולמה האיסור הזה כל כך חשוב? כי אם כל אחד יבנה מזבח בחצר שלו או על הר שהוא אוהב, אנשים יפסיקו לעלות יחד לבית המקדש. לאט לאט הם עלולים להתרחק, להתבלבל, ואפילו להתחיל להעתיק מהשכנים ולהקריב לעבודה זרה. ה' רצה שכולם יתאספו ויתאחדו במקום אחד קדוש. יש רק יוצא מן הכלל אחד, והוא כאשר נביא אמת, כמו אליהו הנביא, מצווה באופן חד פעמי להקריב במקום אחר כדי להראות לעם את האמת. חוץ ממקרים נדירים כאלה, בית המקדש הוא המקום היחיד.