דברים, פרק י״ב, פסוק כ״ו

פרשת ראה

Deuteronomy 12:26Sefaria

רַ֧ק קׇֽדָשֶׁ֛יךָ אֲשֶׁר־יִהְי֥וּ לְךָ֖ וּנְדָרֶ֑יךָ תִּשָּׂ֣א וּבָ֔אתָ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהֹוָֽה׃

פסוק זה מציב גבול ברור בין בשר חולין, שהותר לאכילה בכל מקום, לבין בשר קודש. הפרשנים מסבירים את המונחים בפסוק כך: רק קדשיך הם קרבנות החובה של האדם, כגון עולות ושלמים [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], וכן קורבנות שאינם מעשר [אוהב גר, נתינה לגר]. אשר יהיו לך מתייחס לוולדות של חיות מוקדשות או לקורבנות שהוקדשו לעתיד. ונדריך הם קרבנות נדבה אישיים שאדם התחייב בהם. ההוראה תשא ובאת מחייבת את האדם לשאת קורבנות אלו ולהביאם אל המקום שיבחר ה' – בית המקדש.

מאחר שהחובה להביא קורבנות למקדש כבר הוזכרה בפסוקים קודמים, הפרשנים מציעים כמה כיוונים להבנת החידוש בפסוק זה:

הגישה הראשונה מדגישה את האיסור לשחוט, לאכול או אפילו לפדות קורבנות תמימים מחוץ למקדש. בניגוד לבשר רגיל שהותר לאכילה בכל מקום, קורבנות חובה ונדבה חייבים להגיע אל המזבח ואין שום דרך להתיר אותם ללא הקרבה [רש"י, ביאור יש"ר, משכיל לדוד].

גישה שנייה מרחיבה את החובה הגיאוגרפית, וקובעת כי הפסוק מחייב להעלות למקדש גם קורבנות שהוקדשו בחוץ לארץ. עם זאת, דין זה אינו חל על בכורות ומעשר בהמה מחוץ לארץ, אותם אין חובה להעלות לירושלים אלא ניתן לתת לכוהן במקום המגורים [מלבי"ם, צפנת פענח, אדרת אליהו].

גישה שלישית מסבירה שהפסוק בא לרבות "קדושה שנייה" של בהמות. המילה קדשיך מתייחסת ל"תמורה" (בהמת חולין שהומרה בבהמת קודש וקיבלה את קדושתה), והמילים אשר יהיו לך מתייחסות לוולדות של בהמות מוקדשות. הכתוב מחדש שגם התמורה והוולדות אינם נשארים לרעות עד שימותו, אלא יש להביאם ולהקריבם על המזבח ממש כמו את הקורבן המקורי, למעט מקרים חריגים כמו ולד של קורבן חטאת או תמורת אשם [תורה תמימה, רש"ר הירש, אדרת אליהו].

בנוסף להלכות ההקרבה, הכתוב עוסק בטיב ההתחייבות של האדם. המילים אשר יהיו לך מלמדות על אדם שמקדיש קורבן לזמן עתידי, ומרגע ההקדשה אינו יכול לחזור בו. כמו כן, המילה ונדריך מחדשת שאפילו אם אדם נדר להביא קורבן מבלי להזכיר את שם ה' במפורש, החובה חלה עליו והוא מחויב להשלימה ולהביא את הקורבן [העמק דבר].

המילה תשא אינה רק תיאור פעולה, אלא מבטאת אחריות משפטית ופיזית כבדה. הפרשנים מסכימים כי הבעלים נושאים באחריות מלאה לטיפול בקורבן ובהבאתו. משמעות הדבר היא שאם הקורבן מת או נגנב בדרך, האדם חייב להביא קורבן אחר תחתיו. אחריות זו מוטלת על כתפיו כמשא, והיא מסתיימת רק כאשר הבהמה מגיעה בבטחה אל עזרת בית המקדש או עד שדמה נזרק על המזבח [קיצור בעל הטורים, רלב"ג, מלבי"ם, צפנת פענח].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק כ״ה
פסוק כ״ז

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.