הציווי וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם מגיע בעיצומה של עונת הקציר, כדי למנוע מהאדם לשקוע בטרחת השדה ולשכוח שבעבר היה עבד חסר כל. זיכרון זה מעורר הכרת הטוב כלפי ה' שהעניק לו חירות ושפע, ומעודד אותו לשתף בשמחת החג גם את משרתיו מתוך הזדהות עם עברו. מכיוון שבחג השבועות אין סמלים מוחשיים ליציאת מצרים כמו מצה או סוכה, התורה מדגישה את חובת הזיכרון במפורש. מתוך כך באה הדרישה וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, המלמדת שקבלת התורה היא מטרת הגאולה, ולכן חובה עלינו לקיים ברצון את ציוויו של האדון שפדה אותנו.
דברים, פרק ט״ז, פסוק י״ב
פרשת ראה
וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.