דברים, פרק ט״ז, פסוק י״ז

חובת הבאת הקרבנות בעלייה לרגל חלה על כל אִישׁ בוגר, ומותאמת באופן אישי ליכולתו הכלכלית ולמבנה משפחתו. הבאת קרבנות העולה נקבעת כְּמַתְּנַת יָדוֹ של האדם בהתאם לעושרו, בעוד שקרבנות השלמים המיועדים לאכילה מובאים כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ בהתאם למספר בני המשפחה והאורחים הסמוכים על שולחנו. דרישה זו פונה גם לאופיו של האדם, ומנחה עשיר קמצן לתת לפי השפע הרב שקיבל, ועני נדיב לתרום ברוחב לב אך באופן מבוקר שלא ירושש אותו. לבסוף, התורה מזכירה כי הרכוש מגיע מידי האל אֲשֶׁר נָתַן לָךְ, והנתינה מתוך ממון כשר מבטיחה שה' ימשיך להשפיע על האדם ברכה.