דברים, פרק ט״ז, פסוק י״ט

קיומה של חברה תקינה מבוסס על מערכת משפט נקייה מעיוות הדין, ולכן התורה מזהירה לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, ציווי הדורש מהדיין שוויון מוחלט ונטול פניות כבר משלב חקירת הדין, וכן אוסר על הציבור למנות שופטים שאינם ראויים. כדי להבטיח זאת נדרש השופט שלֹא תַכִּיר פָּנִים, כלומר עליו להימנע מאפליה בתוך כותלי בית הדין על רקע מעמד או עושר, ולא לנהוג ברכות כלפי צד אחד ובקשיחות כלפי האחר באופן שיגרום לו להרגיש שדעת השופט נגדו. בנוסף מזהירה התורה וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד אפילו על מנת לפסוק דין אמת, משום שטובת ההנאה הופכת את השופט והנותן לאיש אחד וגורמת לדיין לחתוך את הדין במהירות במקום לשקול את הדברים במתינות. האיסור הוא מוחלט כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, שכן הפיתוי הכספי פועל בנפש באופן נסתר וגורם אפילו לדיין צדיק, הבקיא בתורה ובטבע בני האדם, לאבד את שיקול דעתו האובייקטיבי. כתוצאה מעיוורון זה השוחד יעקם וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם, בין אם על ידי עיוות משפטי האמת של התורה, ובין אם בכך שטענותיו הישרות של בעל הדין הזכאי יישמעו באוזני השופט כדברים שקריים.