דברים, פרק ט״ז, פסוק ז׳

הציווי וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ מתייחס להכשרת קרבן הפסח למאכל על ידי צלייתו באש או לבישול קרבנות החגיגה הנלווים אליו, ומלמד כי יש לקדש אפילו פעולות גופניות שגרתיות ולהעלותן לעבודת ה'. לאחר האכילה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, חלה חובה ללון בירושלים כדי להפנים את הרשמים הרוחניים מהמקדש טרם החזרה לשגרה. ההוראה וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר מנחה לצאת לדרך בבטחה באור יום, לרוב בבוקרו של חול המועד בשל איסור היציאה מהעיר ביום טוב, אף שיש הסבורים שהיא מתירה הליכה לאכסניה בתוך ירושלים כבר בבוקר החג הראשון. לבסוף, ההנחיה וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ פוטרת את עולי הרגל משהות בירושלים לאורך כל שבעת ימי הפסח, כדי לאפשר למתגוררים הרחק להספיק לשוב לבתיהם ולהתארגן לעלייה נוספת לקראת חג השבועות, לצד הבטחה כי ימצאו את רכושם שלם כפי שהשאירוהו.