דברים, פרק ט״ז, פסוק ח׳

הציווי שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת בא ללמד שלאחר חובת האכילה בלילה הראשון, בשאר ימי החג אכילת המצה היא רשות, ויש המסבירים שששת הימים מתייחסים לזמן שבו מותר לאכול מצה מתבואה חדשה או לימים שבהם עולה הרגל עושה את דרכו חזרה לביתו. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי החג מגיע לסיומו ומוגדר כעֲצֶרֶת לה' אלוהיך, מונח המבטא אסיפה ציבורית לתפילה וללימוד, או עצירה משטף החיים לצורך התבוננות רוחנית ביציאת מצרים לפני החזרה לשגרה. כדי שלא נטעה לחשוב שמשמעות המילה היא רק הישארות פיזית במקום, התורה מדגישה לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה. עם זאת, האיסור חל על עבודת טרחה בלבד, בעוד שמלאכות הנדרשות לצורך הכנת אוכל מותרות ביום זה.