התורה מחייבת שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב על ידי התאמת לוח השנה כך שהחג יחול תמיד בעונת הבשלת התבואה, במטרה לחבר בין התחדשות הטבע לגאולת העם. בהמשך, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח דורש להקריב את הקורבן בכוונה מדויקת לשמו ולחגוג יחד במקום המרכזי שיבחר ה', בניגוד לאכילה הפרטית בבתים במצרים. העובדה שה' הוציא את ישראל מִמִּצְרַיִם לָיְלָה מדגישה שאמנם היציאה הפיזית אירעה ביום, אך שבירת כוחה של מצרים וההכרעה המשפטית על קבלת החירות החלו כבר בחשכה. כך מומחש כיצד האומה נולדה מתוך האפלה אל החירות ללא מאמץ מצידה, אלא בכוחו הבלעדי של ה' השולט בטבע ובהיסטוריה.
דברים, פרק ט״ז, פסוק א׳
פרשת ראה
שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.