דברים, פרק ט״ו, פסוק כ״ג

אף על פי שבהמת קודש שנפל בה מום הותרה לאכילה, התורה מפרידה לחלוטין בין היתר הבשר לאיסור הדם וקובעת רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל. אזהרה זו נחוצה כדי למנוע את המחשבה שמאחר שהבהמה נפסלה מהקרבה על המזבח גם דמה הותר, ויש אף שלומדים מפסוק זה על איסור אכילת חלב הבהמה. כמו כן, מכיוון שהפסוק הקודם השווה את אכילת הבהמה לאכילת חיות בר כצבי ואיל, היה מקום לסבור שחובה לכסות את דמה בעפר כפי שנדרש בהן. משום כך מבהיר הכתוב עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם, כלומר יש לשפוך את הדם על הקרקע ממש כמו מים, ללא כל חובת כיסוי.