דברים, פרק ט״ו, פסוק כ״ב

כאשר בהמת קודש מקבלת מום ונפסלת להקרבה, היא מותרת באכילה יומיומית. משום כך נאמר בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, כלומר הכוהן רשאי לאכול את בשרה בכל מקום מחוץ למקדש, ויש הסוברים כי ההיתר מורחב ומתיר גם לאדם שאינו כוהן להשתתף בסעודה. התורה מחדשת פטור חריג מדיני הטהרה הקפדניים, וקובעת כי הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו רשאים לאכול מן הבשר מתוך קערה אחת ללא חשש שהמזון ייטמא, שכן הבהמה איבדה את קדושתה ודינה כבשר רגיל. ההשוואה לחיות בר, כַּצְּבִי וְכָאַיָּל, ממחישה כי כשם שחיות אלו אינן מוקרבות על המזבח ונאכלות באופן חופשי, כך גם בשר זה נאכל ללא מגבלות קדושה, ואף מותר להזמין נוכרים להשתתף באכילתו.