דברים, פרק ט״ו, פסוק כ״א

קדושתו הטבעית של בכור הבהמה אינה מתירה להקריבו אם הוא פגום, ולכן לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ, אלא הוא נותר ברשות הכהן ומותר באכילה רגילה ללא צורך בפדיון. אף שהמילים יִהְיֶה בוֹ מוּם מתייחסות לפגם שנוצר לאחר הלידה, התוספת כֹּל מוּם רָע באה לכלול גם בהמה שנולדה פגומה ממעי אמה. התורה מדגימה זאת במומים כגון פִּסֵּחַ, כלומר בהמה שצולעת גם ללא שבר, אוֹ עִוֵּר בעיוורון מוחלט, כאשר הפיסחות מוזכרת ראשונה משום שההליכה היא התכונה הבולטת והחשובה בבהמה. ממומים אלו נלמד כי הפסול חל על פגמים חיצוניים, גלויים וקבועים, ולא על מומים פנימיים או חולפים שיש להמתין עד שיתברר מצבם. יחד עם זאת, הגדרת הפסול מתרחבת לכל מצב שאינו מכבד את המזבח, כגון מחלה, זקנה, ריח רע או פגמים קבועים זעירים.