דברים, פרק ט״ו, פסוק ט׳

כפילות לשונות ההרחקה, הִשָּׁמֶר ופֶּן, מדגישה את הסכנה שבהתפתחות יצר הרע ממחשבה סמויה עִם לְבָבְךָ לכדי אטימות לב כלפי הנזקק. מחשבה זו מכונה בְלִיַּעַל, שכן היא מבטאת רשעות, חוסר תוחלת וחוסר ביטחון בה', ונובעת מהחשש להלוות כיוון שקָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה שבה נשמטים החובות. החרדה הכלכלית גורמת לאדם לשפוט את העני כך שוְרָעָה עֵינְךָ בו, עד למצב שבו וְלֹא תִתֵּן לוֹ מאומה. אף על פי שה' רואה את העוול גם ללא קריאה מפורשת, אם העני וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' מתוך כאבו, העונש יגיע במהירות רבה יותר. בסופו של דבר ה' ידאג למחסורו של העני, אך וְהָיָה בְךָ חֵטְא ללא כפרה, ולכן האזהרה המופנית לְךָ נועדה למעשה לשמור עליך מפני הפסד ונזק רוחני.