חובת הצדקה היא תמידית ודורשת מהאדם נתון תתן, להעניק שוב ושוב כדי להשריש בעצמו את מידת הנדיבות. יש לתת לו בסתר ובדיוק את מה שחסר לו, ולא ירע לבבך בעת הנתינה, אלא עליה להיעשות בשמחה, ללא חשש מהפסד ומתוך הבנה שהממון הוא פיקדון מה'. התורה מבטיחה ברכה כי בגלל הדבר הזה, שכן העולם מתנהל כגלגל המסתובב בין עושר לעוני, והשכר מובטח לא רק על המעשה הפיזי אלא גם על דיבור של נחמה ופיוס כלפי העני. בזכות נתינה שלמה זו, יברכך ה' אלהיך בְּכל מעשך ובכל משלח ידך, והשפע יחול על כל תחומי העשייה, החל מעבודת כפיים ועד למסחר ולעסקים.
דברים, פרק ט״ו, פסוק י׳
פרשת ראה
נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל ׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇֽל־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.