התורה מחייבת את האדון להעניק בסיס כלכלי התחלתי לעבד עברי המסיים את עבודתו, כדי שלא ייצא לחיים עצמאיים בידיים ריקות. משום כך נאמר האיסור לא תשלחנו ריקם, המכוון בעיקר לעבד שנמכר בגין גניבה ונותר חסר כול, ויש הסבורים שאינו חל על אדם שמכר את עצמו מתוך עוני וקיבל כסף מראש. הפתיחה וכי תשלחנו חפשי מרחיבה את החובה לכל סוגי השחרור, כגון שנת היובל, הגעת אמה לבגרות או מות האדון, אף שיש דעה שמוות אינו נחשב לשילוח פעיל המחייב במענק. מנגד, המילה מעמך מדגישה שההענקה ניתנת רק כאשר השחרור מגיע מצדו של האדון. לכן, עבד שברח מאדונו או פדה את עצמו טרם זמנו אינו זכאי למענק זה.
דברים, פרק ט״ו, פסוק י״ג
פרשת ראה
וְכִֽי־תְשַׁלְּחֶ֥נּוּ חׇפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ לֹ֥א תְשַׁלְּחֶ֖נּוּ רֵיקָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.