דברים, פרק ט״ו, פסוק י״ב

כאשר אדם מישראל מידרדר לעוני בשל היעדר תמיכה חברתית ומוכר את עצמו, או כאשר בית דין מוכר גנב שלא הצליח להשיב את חובו, חל איסור למכרו לגוי אלא כִּי יִמָּכֵר לְךָ בלבד. השוואת אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה, בין אם זו אישה בוגרת שנמכרה בגלל חובות ובין אם זו ילדה קטנה שאביה העני מכר אותה לאמה, נועדה ללמד ששניהם משתחררים באותם תנאים. התורה קובעת כי העבד יעבוד רק עבורך באופן אישי ולא עבור יורשיך, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים כנגד ששת ימי הבריאה, שכן בני ישראל הם עבדיו של ה' ואינם יכולים להשתעבד לנצח לבשר ודם. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת האישית של העבד, לאחר שהשלים שש שנות עבודה מלאות כולל השלמת ימים שבהם נעדר, עליו לצאת לחירות. הציווי תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ אינו רק שחרור פיזי אלא דורש להעניק לעבד מתנות שיבטיחו את עצמאותו הכלכלית וימנעו את חזרתו לעוני, תוך תזכורת שהוא יוצא חופשי רק ממך, אך נשאר תמיד עבדו של בורא עולם.