דברים, פרק ט״ו, פסוק ה׳

ההבטחה הקודמת לשפע כלכלי ולכך שלא יהיו אביונים בעם אינה מוחלטת, והמילה רַ֚ק מלמדת שהיא מותנית לחלוטין בעשיית רצון ה' המאפשרת התעלות מעל חוקיות המזל. התנאי להשגת הברכה נפתח בדרישה אִם־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ, המכוונת לניתוח שכלי מעמיק של התורה, לצד הבטחה שמי שפותח את לבו ללמוד אפילו מעט יזכה מן השמים ללמוד עוד הרבה. המעבר מלימוד למעשה מודגש במילים לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙, הכוללות הקפדה על מצוות לא תעשה וקיום פעיל של מצוות העשה, או את יישום ההלכה הפסוקה הנובעת מתוך הלימוד. החובה לקיים אֶת־כׇּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם דורשת הקפדה מלאה על כלל המצוות או מתייחסת ספציפית להלכות שנת השמיטה, וזכות קיומן מעניקה לעם ישראל שמירה רוחנית ועוצמה כלכלית המביאה להצלחה בכל תחומי החיים.