דברים, פרק כ״ד, פסוק י״ח

וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם אינו רק ציון היסטורי, אלא דרישה מוסרית לגלות רגישות כלפי החלשים מתוך זיכרון החוויה של עבדות וחוסר אונים. המילה וַיִּפְדְּךָ מציינת את ישועת ה' שפעל לפנים משורת הדין כדי לגאול את העם, ומתוך כך נדרש האדם לחנך את ליבו ולאמץ את מידת הרחמים כלפי העניים. בנוסף, הזיכרון ממחיש שעבד אינו רשאי להחזיק בקניין, ולכן כל רכושו של האדם שייך למעשה לה' שגאל אותו. תפיסה זו מובילה למסקנה שהגאולה הותנתה מראש בקיום החוקים, ועַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שהיא החובה המעשית לחמול על האביונים, גם כאשר הדבר דורש ויתור ממוני.