הציווי זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם מהווה אזהרה להימנע מחטא לשון הרע שבעטיו באה הצרעת, ויש הרואים בו חובה אקטיבית להזכיר בפה באופן תדיר את המאורע. אף שמרים הייתה נביאה צדקת שדיברה על אחיה מתוך אהבה ובצנעה, ה' לא ויתר לה על העונש, ומכאן נלמד קל וחומר לאנשים רגילים המדברים בגנות אחרים במזיד ובפומבי. ציון העובדה שהדבר אירע בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם מדגיש את ההפרעה החברתית העצומה שגורם הדיבור הרע, שכן כל העם נאלץ לעצור את מסעו ולהמתין עד שתרפא ותשוב למחנה. בניגוד לציווי על זכירת מעשה עמלק, כאן התורה מדגישה את הפעולה האלוהית ולא את החטא עצמו, כדי ללמד על הדין והחסד שנעשו עמה.
דברים, פרק כ״ד, פסוק ט׳
פרשת כי תצא
זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.