דברים, פרק כ״ד, פסוק י״ב

בעת לקיחת משכון לגביית חוב, התורה מגינה על צרכיו הקיומיים של הלווה וקובעת כי וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא, כלומר אדם שאין לו חפץ חלופי מאותו סוג גם אם הוא עשיר בנכסים אחרים, יש לנהוג בו ברגישות. ה' מקפיד במיוחד על צערו של אדם במצב פגיע, ולכן באה האזהרה לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. הכוונה אינה לאיסור לישון פיזית בתוך בגדו של הלווה, אלא לאיסור על המלווה ללכת לישון כאשר העבוט, שהוא משכון שניתן מרצון, עדיין נמצא בביתו. על המלווה מוטלת החובה להחזיר את המשכון ללווה בזמן שהוא זקוק לו, כגון השבת כסות לילה בערב וכלי עבודה בבוקר. למרות הטרחה וחוסר השקט שנגרמים למלווה מההשבה התמידית, מעשה זה נחשב לו כצדקה לפני ה'.