יצא לכם פעם להלוות משהו לחבר, וכדי להיות בטוחים שהוא יחזיר לכם, ביקשתם ממנו חפץ אחר כפיקדון עד שיחזיר את החוב? התורה מלמדת אותנו איך להתנהג במצב כזה ברגישות ובחסד. כאשר אדם לוקח חפץ כזה, התורה קוראת ללווה אִישׁ עָנִי. האם הוא באמת חייב להיות עני לגמרי? לא בהכרח. אדם נחשב עני במקרה הזה אם פשוט אין לו חפץ אחר שיחליף את מה שהוא מסר. התורה מדגישה את המילה הזו כדי ללמד אותנו שחשוב מאוד להיזהר לא לצער אנשים שחסר להם, כי ה׳ מקפיד ודואג מאוד לצערו של העני שסובל יותר.
התורה מזהירה את המלווה ואומרת לו לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. המילה בַּעֲבֹטוֹ פירושה במשכון שלו, כלומר בחפץ שהוא השאיר אצלך כערבון. הכוונה היא לא שאסור למלווה לישון ממש בתוך החפץ, אלא שאסור לו ללכת לישון בלילה כאשר החפץ עדיין נמצא אצלו. אם החפץ הוא בגד לילה או שמיכה שהלווה צריך כדי לישון, חובה על המלווה להחזיר לו אותו בכל ערב כשהשמש שוקעת, כדי שיוכל לישון בנעימות.
אולי תשאלו את עצמכם למה המלווה צריך לטרוח כל כך ולהחזיר את החפץ בכל ערב מחדש? הרי זה יכול להיות קצת מעייף. התורה קבעה את הכלל הזה בכוונה. בכל פעם שהמלווה מתאמץ ומחזיר את החפץ ללווה כדי שיהיה לו במה להתכסות, ה׳ מחשיב לו את זה כאילו הוא מקיים מצווה גדולה של צדקה וחסד.