דברים, פרק כ״ד, פסוק י״ד

אסור לעכב או למנוע את התשלום המגיע לפועל התובע את שכרו, ובכך לֹא תַעֲשֹׁק אדם התלוי בך לחלוטין למחייתו. התורה מתמקדת במציאות הרגילה של שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן, אדם המשתוקק לכל דבר בגלל עוניו המרוד, כדי להדגיש שה' ממהר להעניש את הפוגע באלו המוסרים את נפשם על עבודתם, כאשר במצב של חוסר תקציב יש להקדים ולשלם לעני שמתבייש לבקש לפני האביון שרגיל לדוחק. החובה לשלם בזמן חלה על כל פועל, בין אם הוא מֵאַחֶיךָ מישראל, בין אם הוא גר צדק הכלול במילים אוֹ מִגֵּרְךָ, ואפילו על גר תושב או פועל מקומי הנמצא בִּשְׁעָרֶיךָ ויש לו קרובים ומכרים שיתמכו בו. בנוסף, המילים אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ מלמדות שאיסור זה חל בכל מקום בעולם, ושהוא מתרחב מעבר לעבודת אדם וכולל גם עיכוב דמי שכירות של בהמות וכלים.