יצא לכם פעם לעבוד קשה מאוד כדי לעזור למישהו, ולחכות בקוצר רוח לתגמול שהובטח לכם? תארו לעצמכם איזו הרגשה לא נעימה זו לגלות שבסוף היום לא משלמים לכם. התורה מלמדת אותנו כלל חשוב מאוד בין אנשים ומזהירה אותנו לֹא תַעֲשֹׁק, כלומר, אסור לנו לעכב או למנוע את התשלום של מי שעבד עבורנו.
התורה מדברת במיוחד על שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן, פועל שאין לו הרבה כסף. המילה אֶבְיוֹן מתארת אדם שכל כך חסר לו, עד שהוא זקוק ומשתוקק לדברים הכי בסיסיים. ה' מקפיד מאוד על התשלום לפועלים האלה, כי הם עובדים קשה וזקוקים לכסף הזה באותו יום ממש כדי לקנות אוכל למשפחה שלהם.
למי אנחנו צריכים לשלם בזמן? לכולם. בין אם זה מֵאַחֶיךָ, כלומר אדם מהעם שלנו, אוֹ מִגֵּרְךָ וגם פועל שנמצא בִּשְׁעָרֶיךָ, שזה אומר אפילו אדם זר או מישהו שגר ממש בעיר שלנו. אסור לנו לחשוב שלפועל מקומי אפשר לאחר את התשלום כי בטח יש לו משפחה שתעזור לו, לכל אדם שעובד מגיע לקבל את השכר שלו בזמן.
המילים אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ באות ללמד אותנו שהכלל הזה לא שייך רק לאנשים שעובדים. גם אם שכרנו כלי עבודה או בהמה כדי לעבוד איתם, אנחנו חייבים לשלם עליהם בזמן, כי גם הם הדרך שבה אנשים מתפרנסים ומרוויחים את לחמם. ולמרות שכתוב בארצך, המצווה החשובה הזו נוהגת בכל מקום בעולם.