יצא לכם פעם להתאמץ מאוד, אולי לעזור הרבה בבית או לעשות משימה קשה, ולחכות בהתרגשות לתגמול שהבטיחו לכם? תארו לעצמכם אדם שעובד קשה במשך שעות ארוכות. התורה מלמדת אותנו שהיחס לעובד הוא לא סתם עניין של כסף, אלא אחריות אמיתית על החיים שלו ועל הכבוד שלו. התורה מצווה על מי שמעסיק פועל לשלם לו מיד כשהוא מסיים את העבודה, בְּיוֹמוֹ, כלומר באותו היום, וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ. הסיבה לכך היא שהפועל צריך את הכסף הזה כדי שיוכל לקנות אוכל לו ולמשפחה שלו לאותו הלילה.
התורה מסבירה שהפועל הזה, כִּי עָנִי הוּא, כלומר הוא אדם שעובד בעבודה פיזית קשה מאוד ואין לו שום דרך אחרת להרוויח כסף כדי לחיות. התורה מוסיפה ואומרת וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ. יש לזה שתי משמעויות מיוחדות שמשלימות אחת את השנייה. מצד אחד, הפועל מצפה, מחכה ומקווה מאוד לכסף הזה כדי שיוכל לאכול ולא להיות רעב. מצד שני, הפועל ממש התאמץ עבור העבודה הזו, ולפעמים אפילו עשה דברים מסוכנים כמו לטפס על עצים גבוהים או לשמור בלילה בחושך. בגלל שהוא השקיע כל כך הרבה מעצמו, אם לא משלמים לו בזמן זה כאילו פוגעים בחיים שלו.
לפעמים פועל מתבייש לבקש את הכסף שמגיע לו אחרי שהוא טרח כל כך, והוא מצפה שמי שנתן לו את העבודה יזכור לשלם לו בעצמו. התורה מזהירה את המעסיק, וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה', כי אם התשלום מתעכב, הפועל יהיה עצוב מאוד ועלול לצעוק אל ה' מתוך צער. בין אם הוא צועק ובין אם הוא שותק, אם לא משלמים לו בזמן נאמר וְהָיָה בְךָ חֵטְא. זהו חטא גדול, כי לעכב שכר של פועל זה לא רק עניין של מטבעות, אלא זה ממש לפגוע בשמחה, באור ובפרנסה של הפועל באותו היום.