כאשר החקלאי אוסף את יבולו הפרטי על ידי הכאת הענפים במקלות, כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ, עליו להרפות מבעלותו המוחלטת ולשתף את הנזקקים. האזהרה לֹא תְפַאֵר אוסרת עליו לפשפש בין הענפים כדי ללקט זיתים שנותרו, ויש המפרשים זאת כהוראה שלא לרוקן את תפארת העץ אלא להשאיר את פירות הצמרת. בנוסף, המילה אַחֲרֶיךָ קובעת כי אין לחזור ולקחת פירות שהאדם שכח מאחוריו במהלך עבודתו. יבול זה נשאר לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, ציווי המחנך לנתינה בענווה בסתר, מתוך אמונה בה' ומבלי לאגור את כל הרכוש רק למען היורשים.
דברים, פרק כ״ד, פסוק כ׳
פרשת כי תצא
כִּ֤י תַחְבֹּט֙ זֵֽיתְךָ֔ לֹ֥א תְפַאֵ֖ר אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.