יצא לכם פעם לאסוף פירות מעץ ולנסות לקטוף ממש את כולם, עד הפרי האחרון? התורה מלמדת אותנו משהו מיוחד מאוד על חקלאים שאוספים את היבול שלהם, במיוחד כשמדובר בעצי זית. פעם, כדי לאסוף זיתים, לא היו קוטפים אותם אחד אחד. החקלאי היה מכה בענפים בעזרת מקל או מנענע את העץ בחוזקה כדי שהזיתים ייפלו לאדמה. הפעולה הזו נקראת תַחְבֹּט. אחרי שהחקלאי חבט בעץ, התורה אומרת לו לֹא תְפַאֵר. המילה הזו קשורה למילה פארות, שפירושה ענפים. כלומר, אסור לחקלאי לחפש ולפשפש שוב בין הענפים כדי לאסוף את הזיתים שהסתבכו בעלים או שלא נפלו בפעם הראשונה. בנוסף, התורה אומרת לחקלאי שאם הוא התקדם בעבודה ושכח פירות אַחֲרֶיךָ, כלומר מאחוריו, אסור לו לחזור ולקחת אותם. למה בעצם? התורה רוצה שנזכור שלא הכול שייך רק לנו. את הפירות שנשארו על העצים ואת אלו ששכחנו, אנחנו משאירים לאנשים עניים שאין להם אוכל. כשאנחנו משאירים להם מהפירות שלנו, אנחנו נזכרים שפעם, כשהיינו עבדים במצרים, לא היה לנו רכוש משלנו. הזיכרון הזה עוזר לנו להיות אנשים טובים וצנועים יותר מול ה', ששמחים לתת ולעזור לאחרים.
דברים, פרק כ״ד, פסוק כ׳
פרשת כי תצא
כִּ֤י תַחְבֹּט֙ זֵֽיתְךָ֔ לֹ֥א תְפַאֵ֖ר אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.