דברים, פרק ג׳, פסוק י״ד

יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה, שהתייחס לשבט מנשה מצד אמו, יצא למסע כיבוש יחד עם אנשים נוספים. הכתוב מציין שהוא לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב, משום שהייתה זו תפיסת קרקע אישית בזכות גבורתו ומסירות נפשו, ולא ירושה רשמית שניתנה לו בחלוקת הארץ. שטחי הכיבוש הגיעו עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי, שהיו שתי ממלכות קטנות מצפון לארץ ישראל. לאחר מכן קרא לאזור, אֶת הַבָּשָׁן, על שמו, חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה. תוספת זו מדגישה כי בניגוד לכובשים אחרים ששמם נשכח, קריאת השם של יאיר התקבלה ונותרה קבועה לתמיד כאות כבוד.