דברים, פרק ג׳, פסוק כ״ד

משה מקדים לבקשתו להיכנס לארץ דברי שבח, מתוך הכרה שכל תחינה מה' היא בקשת מתנת חינם. בפנייתו אל אֲדֹנָי יֱהֹוִה הוא מתאר מנהיג השופט את עולמו ברחמים, ושולט במערכות הטבע והנס גם יחד. באומרו אַתָּה הַחִלּוֹתָ משה מציין שה' כבר פתח לו פתח לבטל גזירות בתפילה והחל להראות לו את כיבוש הארץ, ולכן הוא מבקש להשלים את המהלך. הוא מזכיר אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה, המייצגים את חוקי הטבע הקבועים והניסים הגלויים, וכן את כוחו העצום של ה' לכבוש את מידת הדין ולקבל את השבים אליו. תפילתו נחתמת בהכרזה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ, שכן בניגוד למלך אנושי המוגבל על ידי שריו, לה' יש שליטה מוחלטת בבריאה ואין מי שימחה בידו אם יבחר למחול למשה ולבטל את עונשו.