דברים, פרק ג׳, פסוק כ״ח

משה נדרש להעביר את סמכות ההנהגה ליהושע, וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ לשאת את משא העם, לשמש כשר צבא ולהחזיק במסורת התורה. מכיוון שיהושע עלול לחשוש שייענש בגלל חטאי העם כפי שקרה לרבו, על משה לעודד אותו במילים ברורות, וְחַזְּקֵהוּ בכוח נקודתי למלחמה, וְאַמְּצֵהוּ ביציבות מתמדת שלאורך זמן. אופי ההנהגה החדש דורש מיהושע לפעול כמלך ההולך בראש ולא כרועה הצועד מאחור, כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה ויוביל אותם בחזית המערכה, שכן רק כך ינצחו. למרות שמשה לא ייכנס לארץ, עצם מבטו עליה אינו החמצה אלא פעולה ממשית המרככת ומכינה אותה לכיבוש, ורק בזכות ראייה זו של משה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.