דברים, פרק ג׳, פסוק כ״ט

בני ישראל המתינו לסיום החורף באזור הר העברים, אך המילים וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא רומזות גם לבכייתם של ישראל על חטאיהם ולעכבתו הנצחית של משה בעמק לאחר שה' דחה את בקשתו. המיקום הגיאוגרפי מוּל בֵּית פְּעוֹר מציין את האזור שבו חטא העם בעבודה זרה, ומשה כולל את עצמו בישיבה זו כדי להדגיש ניגוד: העם חטא בעוון חמור וזכה למחילה, בעוד הוא חטא בחטא קל ולא נסלח לו. העמידה מול זירת החטא עוררה במשה דאגה רבה לעתידם הרוחני, ולכן הוא פותח מיד באזהרות להתרחק מעבודה זרה. עם זאת, הישארותו וקבורתו של משה דווקא במקום זה מהוות הקרבה אישית, שנועדה לשמש מגן רוחני נצחי המכפר על חטא פעור ומשתיק כל קטרוג עתידי על ישראל.