דברים, פרק ג׳, פסוק כ״ט

יצא לכם פעם לעמוד ממש קרוב למקום שאתם מאוד רוצים להגיע אליו, אבל לגלות שאתם חייבים לעצור ולחכות? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל רגע לפני הכניסה לארץ. משה רבנו מספר לעם וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא, כלומר שעצרנו וישבנו בתוך העמק כדי להמתין שהחורף יסתיים ויהושע יוכל להנהיג אותם פנימה. אבל המקום הזה שבו הם עצרו, מוּל בֵּית פְּעוֹר, הוא לא סתם נקודה על המפה. זהו מקום שבו בני ישראל עשו בעבר טעות גדולה מאוד ונמשכו לעבודה זרה. משה מזכיר את המקום הזה כדי להראות לעם עד כמה ה׳ אוהב אותם. הוא בעצם אומר להם: תראו איזה כוח עצום יש לחזרה בתשובה, אתם עשיתם כאן טעות חמורה ובכל זאת ה׳ סלח לכם ונתן לכם חיים, ואילו אני עשיתי טעות קלה הרבה יותר, ואני אשאר כאן ולא אכנס לארץ. אבל ההישארות של משה שם היא גם מעשה של אהבה עצומה. משה מסכים להישאר ולהיקבר דווקא בעמק הזה, מול המקום שבו העם חטא, כדי לשמש להם מגן לתמיד. בכל פעם שמישהו ירצה להזכיר את הטעות הישנה של בני ישראל, הוא יראה מולו את קברו של משה רבנו שמגן עליהם, ומיד ישתוק.