הענקת נחלות עבר הירדן המזרחי לשבטים לוותה בחלוקה גיאוגרפית מורכבת של חבל הארץ. וּלְמָכִיר, שהייתה משפחה משבט מנשה, ניתן האזור לנחלה [ביאור שטיינזלץ]. הסיבה להענקת שטח זה דווקא להם מפורשת במקומות אחרים בתורה, והיא שבני מכיר הם אלו שכבשו את האזור בפועל [אבן עזרא, מלבי"ם].
ההכרזה הכללית נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד מעוררת קושי, שכן מפסוקים קודמים ומאוחרים יותר בפרשייה עולה שרק חצי מהגלעד ניתן למכיר, ואילו החצי השני ניתן לשבטי ראובן וגד. יישוב הדבר טמון במבנה תיאור הגבולות: מאחר שקודם לכן הוזכר שראובן וגד קיבלו את חצי הר הגלעד אך ללא סימון גבולות מדויק, וכאן נאמר באופן סתמי שהגלעד ניתן למכיר, התורה נדרשת מיד לאחר מכן לחזור ולתת סימן מובהק לגבול הצפוני של נחלת ראובן וגד. ציון הגבול המדויק בפסוקים הבאים מבהיר למעשה כמה מן הגלעד ניתן להם ועד היכן מגיע תחום נחלתם, ובכך מגדיר במדויק את היתרה שנותרה לנחלת מכיר [ברכת אשר].