הגדרת נחלות השבטים בעבר הירדן המזרחי דורשת שרטוט מדויק של תוואי השטח, תוך התייחסות למקורות המים ולמבנה הטופוגרפי הייחודי של האזור. תיאור הגבול המערבי של נחלת בני ראובן וגד מציג תמונה גיאוגרפית מורכבת סביב נהר הירדן וסביבתו.
מעמדו של הירדן ביחס לנחלה נידון בהרחבה בקרב המפרשים. גישה אחת גורסת כי הירדן מהווה פשוט את קו הגבול המערבי של נחלת השבטים הללו [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, גישה מרכזית אחרת מפרשת את המילים וְהַיַּרְדֵּן וּגְבֻל כעדות לכך שנחלת בני גד לא הסתיימה בגדה המזרחית, אלא התרחבה מערבה וכללה בתוכה את כל רוחבו של נהר הירדן עצמו, ואף חלקה מסוימת מעבר לגדתו המערבית [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים].
באשר לאורכו של הגבול, הפרשנים מסכימים כי הירדן אינו משמש כגבול לכל אורכו. המילים מִכִּנֶּרֶת וְעַד יָם הָעֲרָבָה מלמדות כי הגבול המדובר של ראובן וגד מתחיל רק מאזור הכנרת ומשתרע דרומה עד לים המלח. החלק הצפוני יותר של הירדן, ממקורותיו ועד הכנרת, השתייך לנחלת חצי שבט מנשה ולא היווה גבול עבור ראובן וגד [העמק דבר, ביאור יש"ר].
זיהויה של כִּנֶּרֶת מעורר דיון מעניין. אף שהקריאה הפשוטה עשויה לכוון לימת הכנרת, יש המצביעים על קשיים גיאוגרפיים בהבנה זו, שכן הירדן זורם בתוך הימה. משום כך, יש המפרשים כי הכוונה כאן אינה לים, אלא לעיר הקדומה כנרת, המזוהה בתרגום אונקלוס ובדברי חז"ל כיישוב "גינוסר" [ברכת אשר על התורה].
הגבול מסתיים באזור ים המלח, תחת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה. משמעות המילה אשדות היא לשון שפיכה וזינוק של מים. הכוונה היא למקום שבו נחל יוצא מן הסלע ונשפך בעוצמה מטה [בכור שור], כלומר מפלים היורדים מן הפסגות ההרריות לכיוון מזרח, או נחלים הזורמים אל הירדן מן הצד המזרחי [ביאור שטיינזלץ].