השמדת האויב בעבר הירדן מתוארת כמהלך מוחלט וכולל, השלמה של הניצחון הקודם על סיחון. הפעולה וַנַּחֲרֵם משמעותה השמדה של האויב [ביאור שטיינזלץ], כאשר קריאת המילה במסורת הקריאה המדויקת היא קצרה, ללא הארכת האותיות ו' או נ' [מנחת שי].
המילה הַחֲרֵם המופיעה מיד לאחר מכן, משמשת כפועל מקור שנועד לבאר ולפרט את הפעולה הקודמת: הכתוב מסביר כיצד בדיוק בוצעה אותה השמדה מוחלטת, והתשובה היא על ידי החרבת הערים, הנשים והילדים [ביאור יש"ר]. יתרה מכך, צורת הפועל הזו מלמדת שההשמדה לא התרחשה כאירוע נקודתי וחד-פעמי, אלא כפעולה מתמשכת ושיטתית של הלוך וכלות [רש"י].
ביחס לביטוי עִיר מְתִם, נחלקו המפרשים בהבנת המילה מְתִם. הגישה הפשוטה היא שהמילה מציינת קבוצת אנשים או גברים, ולכן הצירוף פשוט מתאר עיר המיושבת בבני אדם [נתינה לגר, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, יש המזהים את המילה כקשורה לשורש מ.ו.ת. לפי גישה זו, התורה בחרה במילה זו כדי לרמוז על שפלותם של היושבים בערים הללו ועל היותם בני תמותה חלשים שדינם נחרץ להריגה. פירוש זה נשען על מקומות נוספים במקרא שבהם המילה משמשת לתיאור אנשים מועטים, חלשים או כאלו המצויים בסכנת חיים, ובכך מדגיש הכתוב את אפסותם מול כוח ההשמדה [אם למקרא].