לקראת חילופי ההנהגה והכניסה לארץ כנען, משה מכין את יהושע למשימת הכיבוש המורכבת. הוא משתמש בניצחונות הטריים על מלכי עבר הירדן כעוגן פסיכולוגי ורוחני, שנועד לחזק את ביטחונו של המנהיג הצעיר אל מול האתגרים העצומים הממתינים לו מעבר לנהר.
המילים וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי מתייחסות להוראה שניתנה ליהושע להיות חזק ולא לפחד מהעמים שעתידים לעמוד מולו [אור החיים, ביאור יש"ר]. יש המזהים ציווי זה עם מעמד העברת ההנהגה הרשמי שבו סמך משה את ידיו על יהושע [חזקוני]. עם זאת, פרשנים אחרים מתמקדים בעיתוי המדויק המצוין במילים בָּעֵת הַהִוא. לגישתם, החיזוק ניתן ליהושע בדיוק בזמן חלוקת הנחלות בעבר הירדן המזרחי לשבטי גד וראובן. חלוקה זו עוררה דאגה עמוקה אצל יהושע, שחשש כי שבטים אלו יתרחקו מעבודת ה' לאחר שייפרדו משאר העם [העמק דבר]. בנוסף, מאחר שמשה התנה את קבלת הנחלה בכך שחלוצי הצבא של גד וראובן יובילו את הלחימה, התעורר חשש שיהושע יטעה לחשוב שהניצחון תלוי בכוחם הצבאי של לוחמים אלו. לכן, דווקא בעיתוי זה, משה מבהיר לו כי ה' הוא הלוחם האמיתי ולא בני האדם [אור החיים].
המילה לֵאמֹר מלמדת כי הציווי לא נועד רק לאוזניו של יהושע. משה הורה לו להעביר את מסר הביטחון הזה באורח תדיר לכלל ישראל, כדי לעקור כל פחד מליבם לקראת המפגש עם הממלכות הרבות והצפופות שמעבר לירדן [אור החיים, חומת אנך, ביאור שטיינזלץ].
כדי לבסס את דבריו, משה פונה אל הניסיון האישי של יהושע ואומר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה. משה מזכיר לו כי עיניו שלו חזו במפלתם העל-טבעית של סיחון ועוג [ביאור יש"ר], שהיו מלכים אדירים וחזקים אפילו יותר מפרעה וחילו [רבנו בחיי, שפתי כהן]. המהלך האלוהי שהוביל למלחמתם בישראל לא נועד רק לצורך כיבוש שטחם, אלא שימש כנשק פסיכולוגי: המטרה הייתה להפיל אימה ופחד על עמי כנען, ובכך לרכך את ההתנגדות לקראת כניסת ישראל לארץ [מלבי"ם].
הפרשנים מציינים כי לנוכח גודל הנס בניצחון על מלכים אלו, בני ישראל היו אמורים לומר שירת הודאה לה', כפי שעשו בקריעת ים סוף. אולם, מכיוון שניצחון זה התרחש בשנת הארבעים לנדודיהם, סמוך לזמן פטירתו של משה, העם היה שרוי בצער עמוק ולא היה מסוגל לשיר. משום כך, השירה על מפלת סיחון ועוג הושלמה דורות רבים לאחר מכן על ידי דוד המלך בספר תהילים [רבנו בחיי, שפתי כהן].
משה חותם בהבטחה כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה. הוא מנחם את יהושע, שעתיד להיכנס לארץ ללא רבו, ומבטיח לו שמאורעות העבר ישכפלו את עצמם שָׁמָּה – בעבר הירדן המערבי [רבנו בחיי, ביאור שטיינזלץ]. כשם שכל שנים עשר השבטים נלחמו יחד נגד מלכי המזרח, כך הם יתייצבו מאוחדים להמשך המערכה [אור החיים]. יש אף שמוצאים הקבלה ניסית בין מלחמות אלו למלחמותיו העתידיות של יהושע, ומציינים שכשם שהשמש עמדה דום ליהושע בעמק אילון, כך התרחש נס דומה של עצירת החמה עבור משה במלחמתו מול סיחון [חומת אנך].