הכיבוש של חבל הארץ בעבר הירדן כלל התמודדות עם מערכות ביצור חזקות לצד מרחבי התיישבות פתוחים ורחבים.
המילים עָרִים בְּצֻרֹת מתארות ערים חזקות המוקפות בחומה [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה תחבירית, המילים חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ נקראות כאילו נוספה להן אות היחס ב', כלומר ערים המבוצרות בחומה גבוהה, ובדלתיים ובריח [ביאור יש"ר]. תיאור ביצוריהן החזקים של ערים אלו מעלה שאלה היסטורית: אם הערים שנכבשו היו כה מבוצרות, מדוע הוצרכו בני שבט ראובן וגד לבנות ערים בצורות חדשות עבור נשיהם וטפם, כפי שמתואר בספר במדבר? [ברכת אשר על התורה].
לצד הערים המבוצרות, נכבשו גם מקומות יישוב רבים המכונים עָרֵי הַפְּרָזִי. הפרשנים מסכימים כי מונח זה מתייחס למקומות יישוב קטנים, ערים פתוחות ופרוזות שאינן מוקפות בחומה ואינן מבצר. משמעות זו משתקפת גם בנבואת זכריה "פרזות תשב ירושלים", המתארת עיר פתוחה שאינה זקוקה כלל לחומה [רש"י, רבנו בחיי, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].
מבחינה לשונית, שורש המילה הַפְּרָזִי קשור למילים המבטאות חדירה, פריצה או התפשטות נרחבת. לפיכך, המונח מתאר ארץ פתוחה שקל לחדור אליה, או לחלופין, צורת יישוב שבה הבתים מפוזרים ורחוקים זה מזה. זאת בניגוד ל"קריה", שבה הבתים מחוברים, צמודים וקשורים זה לזה [רש"ר הירש].