התורה עוצרת את הרצף ההיסטורי כדי לשלב מאמר מוסגר בעל אופי גיאוגרפי ולשוני, המפרט את שמותיו השונים של הר החרמון. ריבוי השמות אינו רק ציון טכני, אלא עדות לחשיבותו העצומה של ההר ולתרבויות המגוונות ששלטו בסביבתו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שריבוי השמות נועד להגיד את שבחה של ארץ ישראל. ההר, שנקרא במקום אחר גם "שיאון", זכה לארבעה שמות שונים מכיוון שארבע מלכויות שונות התפארו בו, וכל אומה דרשה שההר המפואר ייקרא על שמה [רש"י, רמב"ן, רבנו בחיי, ברכת אשר]. חיבתן של אומות העולם להרי ישראל הייתה כה גדולה, עד שהן נהגו לבנות לעצמן כרכים גדולים בארצותיהן ולקרוא להם על שם הרי ישראל, וזאת אף על פי שמדובר בהרים גבוהים ומושלגים שאין דרך בני אדם להתיישב בהם [תורה תמימה, שפתי כהן].
מבחינה היסטורית, התורה מדייקת לתאר את חילופי השלטון באזור [רלב"ג]. הצידונים, שהם בכור כנען, העניקו להר את שמו כאשר היה בשליטתם בעבר הרחוק, ואילו האמורים קראו לו בשם אחר לאחר שלכדו את האזור מידם [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. תופעה זו, שבה עמים שונים מעניקים שמות שונים לאותו מקום בדיוק מתוך נקודת מבטם ולשונם, היא תופעה מוכרת בתולדות העמים [אם למקרא].
לגבי משמעות השמות עצמם, הפרשנים מסבירים כי המילה שְׂנִיר פירושה שלג בלשון כנען ובשפות נוספות [רש"י, רמב"ן, נתינה לגר, מיני תרגומא]. ההר כונה "הר השלג" משום שהשלג הרובץ עליו תמיד משביע את האדמה במים ומהווה מקור לברכה ולפירות [העמק דבר]. מכיוון שהאותיות המרכיבות את המילה שריון זהות לאותיות של המילה שניר, היה צורך להדגיש כי שניר מכוון ספציפית למשמעות של שלג [שפתי חכמים].
השם חֶרְמוֹן נגזר מלשון חרם וחורבן, שכן הקור העז והשלג שבראש ההר הופכים אותו למקום שומם שאינו ראוי ליישוב אדם [רמב"ן, הטור הארוך].
באשר לשם שִׂרְיֹן, יש הסבורים כי גם הוא מבטא משמעות של חורבן ושממה בלשון הצידונים [רמב"ן]. מנגד, יש המפרשים את השם מלשון נשירה, המעיד על הר מבורך שפירותיו נושרים מרוב שומן ועסיס [העמק דבר, מנחת שי]. פירוש נוסף מציע כי השם נובע ממראה ההר, שגבנוניו ופסגותיו מזכירים צורה של קשקשי שריון [נתינה לגר].
אף על פי שהפסוק נראה כמתאר שמות נרדפים לאותו הר בדיוק, חלק מהפרשנים מציעים כי לאחר כניסת עם ישראל לארץ חלה הבחנה בין השמות. ייתכן שהשם שְׂנִיר התייחס ספציפית לפסגה הגבוהה והמושלגת, בעוד חֶרְמוֹן ציין את החלקים הנמוכים יותר, או שמדובר בשתי פסגות הרים נפרדות וסמוכות המרכיבות יחד את רכס ההרים כולו [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר].